רש"ש על בבא קמא סח:

תד"ה הוא דאמר סתם גניבה הוה יאוש בעלים כרבנן דר"ש. הובא (לעיל סו ב) והגרי"פ הרחיק ציונו:

בא"ד וי"ל דהתם הוי כמו גזלן כו' וכצנועין דהכא. לכאורה קשה הא הך דאין לוקחין כו' סתם משנה בפ"א דמע"ש וא"כ מ"ק לקמן וכ"ת מ"ת צנועין רשב"ג הא מ"מ יקשה מסתמא זו ונ"ל דבהכי אשכחן פתרי ליישב הגי' דלפנינו שם וריו"ח כסתם יחידאה ל"א (אשר מחקה מהר"ם ע"ע) ור"ל בזה אף דאשכחן עוד סתמא כנ"ל רשב"ג היא וע"ד דאמר רבינא בסוף הסוגיא וכהועי"ל שבתוס' שם בסד"ה כסתם אבל מ"מ ק"ק מדוע ל"א הכא על ר"ל הוא דאמר כהך סתמא וכן למה לא מקשה מינה לריו"ח:

בא"ד וי"ל דאפקינהו כו' ואוקמיה ברשות זה כו'. ר"ל דאפקו מיניה דע"ה הדמי שביעית שלא יקנה אותם אבל הרשות שלו אין סברא שיפקיעו מיניה. (ועי' לקמן סט ב בדבריהם ד"ה ה"א ודו"ק. ועמש"כ בס"ד לקמן בתד"ה והצנועין) ולכן מתניתין דצנועין ע"כ דלא כריו"ח וזו ברייתא היא והא דלא מקשינן אדריו"ח ממתניתין דשביעית פ"ח מ"ח אין לוקחין עבדים כו' מדמי שביעית ואם לקח יאכל כנגדן דהתם א"ל משום קנסא (עמש"כ לעיל בסמוך) ועמש"כ בשביעית שם אבל ל"י מדוע לא נאמר דהא דאם מסר כו' הוא ג"כ קנסא בעלמא וכן כתבו התוס' שם בסוכה: