רש"ש על בבא קמא סח.

גמרא כדאמר רבא מפני ששנה בחטא ה"נ כו'. ולקמן בסמוך כדאמר ר"נ כו' ה"נ כו'. עמש"כ (בפסחים נד ב):

שם רנ"א חייב ומכרו א"ר והא זבין כו' רש"א פטור כו' דומיא דטביחה בעינן דאהני מעשיו. לכאורה משמע דתרוייהו (וכן ריו"ח ור"ל לקמן) ס"ל כרבא (בתמורה סד"ד) דכ"מ דא"ר ל"ת אם עבד לא מהני והאי דלקי משום דעבר אמימרא דרחמנא ודלא כאביי דאמר דאס"ד ל"מ אמאי לקי והאחרונים נסתפקו בדעת הרמב"ם בזה ולפמש"כ ראוי לפסוק כרבא אבל יש לדחות דילפי מגנבת נפש כדריו"ח לקמן אולם לסברת אביי יקשה מגניבת נפש גופה דענשו הכתוב אע"ג דלא אהנו מעשיו וי"ל: