רש"ש על בבא קמא סה.

תד"ה אין לי שהכישה במקל כו'. לכאורה זה הוי משיכה עיין (לעיל נו ב) וליסטים נמי דהכישוה וברש"י ותוס' שם (ובקדושין כב ב) כיצד במשיכה כו' או שהכישוה במקל וא"כ ל"ל גגו כו' אפי' בסימטא ולרבינא בכתובות (לא ב) אפי' בר"ה נמי ועי' (לקמן עט) במשנה ורש"י בגיטין ובב"מ פי' שנכנסה שם ונעל בפניה ומש"כ עוד לאשמעינן דחצר קונה אף לחובתו הלשון תמוה דמה בכך שהוא לחובתו כיון דמדעתו הוא והכי הל"ל אף לדבר עבירה וכדמסקי: