רש"ש על בבא קמא סד

גמרא אלא ריבה ומיעט כו' א"ה כ"ה פרטי ל"ל חד למעוטי קרקע כו'. ונראה דהשתא לפי המסקנא אין לנו למעוטי דבר שאינו מסויים בגנב עצמו ועי' לעיל (סג סע"א) בתוס' אבל לתנא דחד בגנב וחד בטוען טע"ג אפי' גנב עצמו א"ח בדבר שא"מ וכעת לא מצאתי להרמב"ם שהוציא דשא"מ אפי' בטוען טע"ג ומדבריו בפ"ב מהל' גניבה ה"ב נראה דפוסק כתנא דחד בגנב כו'. וכ"מ ממה שפסק בפ"ג שם ה"ח כרב דמודה בקנס ואח"כ באו עדים פטור וזה אתיא כמ"ד חד בגנב כו'. ועי' (לקמן סז ב) בתד"ה אין הגונב וא"כ אף גנב עצמו פטור בדבר שא"מ וצ"ע: