רש"ש על בבא קמא מו.

רש"י ד"ה א"נ אשמעי' חכמים דהואיל כו'. כ"ה בנ"י וכצ"ל:

תד"ה דאפי' ועוד י"ל דלמ"ד פ"נ קנסא כו'. עי' מהרש"א ובתור"ע לעיל פ"ג מי"א הקשה עליו מהא דלעיל (מא ב) דפריך ע"פ בעלים מודה בקנס הוא ואם איתא משכחת לה בכה"ג ול"נ דבכה"ג גם השור היה בסקילה לא מיבעיא לדעת רש"י דהא דאינו נסקל ע"פ הבעלים הוא משום דמודה בקנס הוא הא אין זה נקרא מודה אלא אפי' לדעת התוס' דהוא משום דאדם קרוב אצל ממונו זה אינו נקרא ע"פ קרובו כמו שא"נ עפ"ע וכן א"נ ע"פ עד אחד דאהני סהדי סמכינן כמ"ש המהרש"א והודאתו או העדאת ע"א אינו אלא גילוי מלתא ע"ד שאמרו (בהחולץ לט ב) עי' בריב"ש סי' קפב וכן מה שהקשה עוד מהא דבעבד לא משכח ליה קנס עפ"ע (לעיל מג ב) הא מ"ל בכה"ג גם זה ל"ק כיון דזה לא נקרא עפ"ע:

בא"ד דהא בספ"ק דכתובות בעי למימר כו' דשמואל היא ולפי כו' תקשה דשמואל אדשמואל. בפ' השואל ובכתובות שם דחו קושיא זאת דא"ל דסבר כהא"נ כו' דהכא: