רש"ש על בבא קמא מה:

גמרא ארהב"ח הא מני ר"א כו' אביי אמר כו'. הנה לתרוייהו מיירי הברייתא בדנטרו ש"פ אבל מתניתין מוקי לה הנ"י בדלא נטרי כלל הביאו התוי"ט והתו"ח כ"ע דבגמרא בברייתא משמע דאיירי בדנטרו ש"פ ול"ד כלל דהברייתא מסיימת חוץ מש"ח הלכך ע"כ איירי בדנטרי ש"פ אבל מתני' דתני אכולהו נכנסו תחת הבעלים כו' ע"כ איירי בדפשעי ולא נטרי כלל ועוד דפסקא לומר מועד משלם נ"ש ואי בדנטרי שמירה פחותה הלא ר"י פוטרו מצד העדאתו בבבא הסמוכה:

רש"י ד"ה נגיחה לתם מגז"ש כו'. לכאורה דכוונת הגמרא להא דדרשינן (לעיל מד) או בן יגח או בת יגח נגיחה בתם ונגיחה במועד והוקשו אהדדי אולם זה כתיב במיתה ובתם דליכא תשלומין רק דהשור נסקל ולמיפטריה מסקילה לא מהני אפי' שמירה מעולה כמש"כ לעיל א"כ למאי אתי היקשא אלא דדרשינן שם גם נגיחה לנזקין ואמרינן דלענין נזקין הוא דהוקשו אהדדי וזהו כוונת התוס' במש"כ שם אע"ג דלא ישמרנו (ר"ל דכתיב גבי היקשא דתם למועד) במיתה כתיב מ"מ ילפינן מיניה לנזקין משום דגם המה כתיבי שמה מכפילא דיגח:

גמרא אראב"א ל"פ ר"י כו' אבל צד תמות במקומה עומדת. הנה הרמב"ם ברפ"ז מהל' נ"מ פסק כרב לקמן דל"א צד תמות במ"ע כמש"כ שם הה"מ. ולכאורה הוה ליה לפסוק כראב"א דסוגיות (דלעיל יח לט ב) ואמוראי בתראי שם אזלי כוותיה ועי' ברא"ש: