רש"ש על בבא בתרא צח:

במשנה המוכר מקום לחבירו לעשות לו בית וכן המקבל מחבירו לעשות לו בית חתנות כו'. כ"ה גי' הרי"ף והרא"ש וע' תוי"ט. ונ"ל דלגירסתם המשנה מתפרשת ע"פ מדה י"ט מל"ב מדות דר"א בשריה"ג מדבר שנאמר בזה וה"ה לחבירו. וכה"ג כתבתי בשבת (קנ"ה) ע"ש:

גמרא ולא מצאתי קל מסובין. עפירשב"ם. ונ"ל מזה ראיה לפירש"י בשבת ספ"ז דסובין גרוע ממורסן. וכן מהא דאמרי' שוה כסף ואפי' סובין ודלא כפי' הרשב"ם לעיל (צ"ג ב') והרמב"ם בשבת שם:

ר"ש ד"ה קובתא. שעשוי חלונות כעין קובה. כ"ה בד"י:

תד"ה רי"ש. נראה כו' אלא א"כ יש לו ו' על ח' ה"נ כו'. מציונם על דרי"ש נראה דדוקא לדידיה דפליג אדר"ע בבית חתנות ומשמע להו דס"ל שיעוריה כבית קטן הוא דקאמרי דגם לחלוקת אחים בעינן ו' על ח' אבל לר"ע י"ל דסגי בד' על ו' כבית חתנות וכדעת הר"י שהביא המרדכי ודלא כהמהרש"א שעשה מחלוקת ביניהם:

בא"ד מוקמינן כו' לפי פתחיה. אינו מדוייק דע"ש דאתיא לכ"ע בין לר"ה ובין לר"ח לכל חד כדאית ליה. מה שהקשה מהר"ם ע"ד מסוגיא דסוכה. לפי מש"כ שם בס"ד ע"ש לק"מ: