רש"ש על בבא בתרא צח.

במשנה יין מבושם כו'. אולי צ"ל מבוסם בס' והוא מלשון מחייב איניש לבסומי בפוריא מגילה (ז' ב') ושם עוד איבסום כו' ולעיל (ס"ד ע"ג) כמאן דמיבסמי דכולן לשון שכרות הן (וגם לפי הגי' בש' יל"פ כן) וכאן ר"ל יין חזק המשכר שמתקיים יותר כדאיתא בב"מ (ס') במשנה התירו לערב קשה ברך מפני שהוא משביחו ופי' הרא"ש דמתקיים יותר:

גמרא חלא מאי א"ל רב הלל לר"א כו'. כה"ג שבת (ק"ט):

ר"ש ד"ה עד העצרת. שחום תקופת תמוז כו'. תמוה דברוב השנים אין התקופה נופלת במועד הזה ועוד דה"ל להש"ס לפרושי כאן של תקופה כמו בספ"ג דגטין על בקידום של מוצאי החג ועמש"כ שם. ולשון רש"י שבאלפסי חום הקיץ:

ר"ש ד"ה אבל בקנקנים דמוכר. ההוא שעתא הוא דמבחרי אנפשייהו חמרא. ב"ת האחרונות ליתנייהו שם וע"ש גי' הרי"ף והרא"ש:

בסה"ע ואמרן לעיל עביד ר"י עובדא כו'. נראה מזה שלא היה לפניו הגי' שם והל' כוותיה דשמואל וכ"נ ברי"ף ורא"ש וכ"כ הכ"מ בפי"ז מהל' מכירה ה"ג לדעת הרמב"ם:

תד"ה האי. ומיהו קשה כו' מעובדא דקביל חמרא כו'. נראה דצ"ל בעובדא. אבל לכאורה לישנא דהאי מאן משמע דלאו על עובדא שאירע קאמר: