רש"ש על בבא בתרא פב:

ר"ש ד"ה אותן אורה וסלו מי זורען. אבל כו' פשיטא לן כו'. כצ"ל:

ר"ש ד"ה וזרע את הניר. החרישה ריקנית דהוי י"ו כו'. ל"ד שזרע כל הי"ו דהא לפי דמשמע מדבריו לקמן בד"ה והתירוה. הב' שורות שהפך שערן הוי כרם. (ונ"ל דאין זה אלא חומרא בעלמא בכלאים וכמש"כ לקמן בד"ה רואין אבל לענין קניית הקרקע אין הענפים ממעטים את האויר וכדמוכח לקמן בדבריו בד"ה או ממקום רוחב) וא"כ צריך להרחיק מהן כדי עבודת הכרם (שהוא ד"א) כמ"ש התוס':

תד"ה וזורע. והוי גפן יחידי דא"צ להרחיק אלא ג"ט. סתמו דבריהם כר"ע ברפ"ו דכלאים נגד הת"ק. וכן לעיל (י"ט ול"ז ב'). והוא משום דבירוש' שם פסק ר"י בשם רב כר"ע ועי' בר"ש שם פ"א סוף מ"א וברפ"ז: