רש"ש על בבא בתרא עט:

ר"ש ד"ה פלוגתא דר"מ. ע"מ שאתגייר ע"מ כו'. ט"ס הוא וצ"ל לאחר תחת ע"מ וכמש"כ בריש המפקיד וכמו שהעתיק בעצמו לקמן (קמ"א ב') והתוס' כאן:

תד"ה אבל. ומיהו המ"ל דפליגי אם יקדשו כו' אם יבואו לרשותו. ר"ל בלא הקדיש השדה והאילן רק העשבין והפירות:

תד"ה אימור. אע"ג דל"ע דאתו שתמות היא קודם הבעל. וכ"כ לקמן קנ"ח בד"ה ובה"א הא' ק"ל מהא דכ' בכתובות (נ"ב) ד"ה רצה דנשים ממהרות למות מן האנשים וכ"כ שם (פ"ג ב') בד"ה מיתה שכיחא וכ"כ הרמב"ם בפיה"מ לנדה פ"ה מ"ו:

בא"ד ועוד קשה כו' דהיאך יכול להקדיש דבר שלעולם לא יבא ברשותו כו'. ובדבור הסמוך תימה לרשב"א כו'. לפמש"כ בס"ד בב"מ (מ"ט) דיכול להקדיש דבר הפקר ע"ש אין כאן קושיא: