רש"ש על בבא בתרא ע:

גמרא לימא בפלוגתא דהני תנאי דתניא כו' דייני גולה כו' ודייני א"י כו'. עי' רשב"ם מפ"ק דסנהדרין מי המה. ותימה להזכירם בברייתא ולקרותם תנאים הלא אמוראי נינהו כולהון ועי' לקמן (ק') ברשב"ם ד"ה ה"ג דייני גולה אמרי וצ"ע. ועי' מעילה (ט' ב') תד"ה הלמדין ובנזיר (מ"ב) ד"ה מחכו [אח"ז מצאתי בתוס' כתובות (צ"ב ב') בד"ה דינא שהעתיקו לימא בפלוגתא שטר כיס כו' וכ"נ מהרשב"ם כאן שגרס כן] :

תד"ה סוף. בשטר צריך להחזיר לו בשטר כו'. לפנינו שם איתא להחזיר לו בעדים ועי' רשב"ם לקמן (בר"ד הסמוך):

שם וצריך לפרש צריך כו'. כצ"ל:

בא"ד ואי בשבועת היסת איירי כו'. תימה איך מצינו לומר דלא מיירי אלא משבועת היסת אבל מדאורייתא נאמן לומר החזרתי בלא שבועה וכן למאי דמסקי בשם ר"ת לא איירי אלא משבועת התקנה א"כ מאי תירוצא היא על הא דמקשה ליה רבא שבועת שומרין דחייב רחמנא המ"ל. ובשבועות מסקי באמת בתימה לשיטת ר"ת:

תד"ה מאן. ואין להקשות לר"א דא"ל מתוך שאינו יכול לישבע משלם כו'. בב"מ (ג' ב') בד"ה בכוליה פשיטא להו דבשבועה דרבנן לא אמרי' מתוך שאינו יכול לישבע משלם ולמאי דמסקי לעיל בשם ר"ת דהכא א"ח אלא שבועה דרבנן ליכא לאקשויי מידי וכ"כ בעל המאור ע"ש. וע"כ צ"ל דלא כתבו הכא אלא לשיטת הריב"א (בב"ק ק"ז) דמחייב שבועה דאורייתא בנאנסו אפי' בלא הודאה ולדידיה גם בטוען החזרתי צריך שבועה דאורייתא כיון דאינו נאמן אלא ע"י מיגו דנאנסו לא עדיף מיניה. וא"כ מוכח כדעת הסמ"ע והב"ח שהביא הש"ך בסי' רצ"ה סק"ג ודלא כהש"ך שם. ומש"כ שם דכ"מ להדיא בדבריהם לעיל (ל"ד) בד"ה הוי מחויב (וט"ס שם ל"ג ב') נראה דכוונתו למש"כ שם וכ"ת דהא ל"ח מיגו דהא אם אמר לא חטפי הוי חייב שבועה דאורייתא משמע דאבל עתה כשטוען דידי חטפי לא מחייבינן ליה אלא שבועה דרבנן. אבל זה דוחק דמאין פסיקא להו כ"כ. אלא פשוט דר"ל דזה יודע דעד אחד קם לשבועה לכן טוען דידי חטפי דסובר שבזה יאמן בלא שבועה דאורייתא: