רש"ש על בבא בתרא נג:

גמרא וכמה אר"י אמה. נראה דצ"ל (או דר"ל) על אמה וכדלקמן בס"פ וכ"נ מלשון הסמ"ע סק"כ וכ"א:

שם א"ר עמרם האי מילתא א"ל ר"ש כו'. כעין זה (יבמות ל"ה. נ"ח) סוטה (ו'):

ר"ש ד"ה אותה קנה. כדאמר ריב"ח לקמן בשמעתין המצר כו'. לפנינו שם איתא רב אסי אריו"ח. (וכ"ה בדבריו לקמן נ"ו בד"ה וקבעי) ושם משמע מדבריו דגם הכא גריס ריב"ח:

ר"ש ד"ה מהו. ואמרי' בקדושין תדע דאילו מסר לו עשר בהמות כו'. כ"ה שם. וע"כ שם במתנה נמי דאילו במכר דוקא ובנתן דמי כולן א"כ מאי ראיה משם לנכסי הגר דקיימינן בהו הכא לפי מה שחלק לעיל. אבל אי מיירי במתנה ניחא דמשמע מלשונו לעיל דמתנה שוה לנכסי גר וכמש"כ התוס' הכא ודלא כמ"ש בקדושין שם בשם הר"ח ובב"ק י"ב ד"ה ל"ל. אך לפ"ז ק"ק שם אמילתא דשמואל תדע כו' דע"כ התם עדיף טפי דאפי' במתנה מהני:

ר"ש ד"ה והציע מצעות. ושכב שם כו'. וברמב"ם משמע דאף בלא שכיבה קנה וע"ש בהה"מ בשם מג"ש ונדחק שם הלח"מ לפ"ד בהראיה מעבד. ול"נ דהראיה היא דשמוש מקרי הנאה חשובה למקני ביה העבד ולכן ממילא אם התקין הקרקע לשימושו מהני כמו נרה שתקנה לעשות פרי לאכול ממנה:

ר"ש ד"ה והנעילו. היינו נעל כו' ואגב כו'. ול"נ דנעל ליה דרישא היינו שקשר לו רצועות המנעל והוא נגד התיר כו' דר"ל התרת הקשר וכמו נעל דבדלת לפי' התוס' לעיל. ובקדושין וכן ברי"ף כאן ל"ג נעל לו ברישא: