רש"ש על בבא בתרא נ.

גמרא רמ"א הראשון כו' מפני שהוא תחתיו. הרשב"ם פי' דיליף מן ומת תחת ידו והתוס' נדחקו דלמאי איצטרך תו טעם דקסבר ק"פ כקנין הגוף דמי וע' מה שהקשה המהרש"א. ולי קשה ג"כ מר"א דנימא טעמיה דבעי תרוייהו תחתיו וכספו. ולעד"נ דפי' תח"י דקרא הוא כפשוטו דהיינו שמת מיד ולא עמד יום או יומים ולישנא דתחתיו שבדברי התנאים הוא לטעם דלכן נקרא כספו הואיל והוא תחתיו לפירות וק"פ כקנין הגוף (והוא קרוב למש"כ התוס' לקמן בסד"ה ר' אלעזר). ויסוד פלוגתתם הוא בפי' כי כספו:

תד"ה המוכר. הא דלא נקט המוכר עבדו לפירות כו'. לפי הא"נ דל"ד קנין פירות דבעל שלא היה לו בגוף כלום מעולם כו' שבדבריהם לקמן ד"ה קסבר. בדווקא נקט בכה"ג. ומש"כ דאין דרך כו' אלא משכיר כו'. ע' בר"ן ספ"ק דע"ז על הא דקאמר שם אריס אריסותיה קעביד דשדה אין דרך לתתה בשכירות כו':

תד"ה קסבר. וא"ת א"כ כו' כדאשכחן בהחובל כו'. לכאורה י"ל דהכא שאני משום דכתיב תחתיו (דהיינו תחת ידו לפי הבנתם כמש"כ לעיל) וכזה כתבו בב"מ (צ"ו) בד"ה בעל:

בא"ד דלר"א אין מכירתה כלום. כצ"ל:

בא"ד א"נ דל"ד כו' שמתחלה היה הכל שלו כו'. עמש"כ בב"מ שם בדבריהם בס"ד:

בא"ד בע"ב וכעין זה כו' בפ"ק דפסחים ממה שהיה קשה כו' ושם מפורש. כצ"ל:

בא"ד דא"ל כלל דלר"מ כו' יסבור שם לאיש כו'. כצ"ל: