רש"ש על בבא בתרא מד:

ר"ש ד"ה לא משתעבדא. דל"ל קלא כו'. הן המלוה גופה ודאי אית לה קלא כיון דבשטר היא ולכן קרקעי משתעבדי אלא ע"כ כוונתו אף ששעבד בפירוש מטלטלין בהשטר מ"מ לא מישתעבדי דל"ל קלא להשעבוד דמטלטלי וכמו דאמרינן בסמוך לענין אפותיקי. ועיקר הטעם דמטלטלי לא משתעבדי הוא כמ"ש הטור ר"ס קי"ג ומה שהקשה עליו הסמ"ע שם מאפותיקי לק"מ דאפותיקי ל"ל קלא אבל המלוה אית לה קלא כנ"ל:

ר"ש ד"ה ומקשינן (בסופו). אבל אקני ליה מטלטלי גרידא כו' דכל דאי ל"ק דאסמכתא כו'. תמוה דגם אגב מקרקעי הוה אסמכתא ולכן אר"ח והוא דכ"ל דלא כאסמכתא וא"כ אפי' אקני ליה מטלטלי גרידי וכתב דלא כאסמכתא נמי. אלא הטעם דמטלטלי גרידא ל"ל קלא וכמש"כ בסמוך:

ר"ש ד"ה נמצאת. אבל בלוקח מגזלן כו' אלא הדרא ארעא והדרי פירי. תמוה דפירי מאן דכר שמייהו הלא לא אמר שמואל אלא שבח. וע' בש"ע סי' שע"ג ס"ב ובהגר"א שם: