רש"ש על בבא בתרא מה.

גמרא דסלקין לעילא כו'. ב"ק (כ"ג ב קי"ג ב):

ר"ש ד"ה אלא שמסר לו (בסופו). דמילתא דעבידא לאיגלויי לא משקר אינש כו'. והא דל"א מיגו דפרעתיך בפני פלוני ופלוני שמתו ע' ברא"ש. אבל ברשב"ם נראה דס"ל כמ"ש הר"ן שם בשם הרשב"א דאפי' טעין הכי אינו נאמן דדוקא במייחד עדיו והם עתידים לחזור הוא דמהימן משום דמירתת ולא משקר ע"ש:

ר"ש ד"ה אבל מסר. מתוך שיכול לומר להד"מ שלא מסרתו כו' (כצ"ל) כי א"ל נמי אתה כו'. משמע דאי ליכא מיגו דלהד"מ אינו נאמן לומר מכרת לי וא"כ בדאיכא עדים שמסרו לו אפי' דלא ידעי שנתן לו לתקנו לא יהא נאמן ולעיל פי' בפני עדים לתקנו וע' בתוס':

תד"ה מאי נ"מ. תימה דנ"מ שיפטר כו'. כצ"ל:

תד"ה אבל. ור"י אומר דאפי' כו' דאין יכול כל שעה כו'. כצ"ל: