רש"ש על בבא בתרא מד.

ר"ש ד"ה הניחא למ"ד. וכל היכא דאיתא בעין הדרא לנגזל. כ"נ דצ"ל:

ר"ש ד"ה אלא כדרבין. שהיתה משועבדת לבע"ח. ל"ד דאנן הוא דחיישינן דילמא יש עליו בע"ח ע' לקמן (מ"ו ב) תד"ה לוקח הא':

תד"ה דדוקא. כיון דאין שום הפסד ללוי שיחזור על ראובן. ק"ל דהא מוקמינן במית גזלן וע"כ איירי בהניח קרקע דמטלטלי דיתמי לא משתעבדי. וא"כ אפי' שלא באחריות ישאר הקושיא מדמי מי מיאש דהוא עצמו יוכל לגבות מהיורשים לפי מאי דקי"ל מלוה ע"פ גובה מן היורשין ע"ש בריש הגוזל ומאכיל:

בא"ד וקשה לר"י דבירושלמי אמר דיאוש מועיל בקרקע כו'. הירוש' הוא בספ"ז דכלאים ולפי מה שבארו הר"ש שם במ"ו והתוס' עצמם בסוכה (ל' ב) ד"ה וקרקע ע"ש אין משם קושיא כלל:

תד"ה אלא. עי' מהר"ם דמסיק דפסול דנוגע בעדות הוא מפאת דאדם קרוב אצל עצמו ולא מפני שהוא משקר. והש"ך בר"ס ל"ז חולק עליו ע"ש. ונ"ל ראיה להש"ך מהתוס' לקמן (מ"ז) סד"ה קבלן שכ' דמשום אחלופי כו' לא יעיד שקר אלמא דטעמא הוא משום דחשדינן ליה במשקר ועמ"ש לקמן (קנ"ט) עוד ראיה ברורה מהגמרא: