רש"ש על בבא בתרא כד:

רש"י ד"ה דשפוכאי. כדמסיים ואזיל ברברבי כו'. כצ"ל בד"א:

גמרא ה"ד גורן שאינו קבוע אריב"ח כו'. נראה דבלאו שנויא דאביי היינו מפרשים כפשוטו דקבוע היינו תמידי ולאפוקי עראי שאינו אלא לשעה שא"צ להרחיק כלל עי' נ"י. אבל לאביי שנתן שיעור אחר לשאינו קבוע א"א לפרש כן דממ"נ או דיצטרך נ' אמה כשיעור הזיקו או כלל כלל לא וע' בסמ"ע סי' קנ"ה סקמ"ז:

שם כך מרחיקין ממדלועיו כו'. כצ"ל וכדבסמוך בשלמא ממקשואיו וע' נ"י. ובזה יובן פרש"י ד"ה מקשואיו וע' פסחים (ו' ב) ובפרש"י ד"ה קישואין:

תד"ה קשיא. והשתא דבברייתא מפרש טעמא כו' מתניתין נמי כו'. ק"ק מהא דלקמן דבברייתא מפרש טעמא דר"ע מפני שהיא תדירה ובמתניתין ליתא וכן לעיל בחלונות וכן בד"ט: