רש"ש על בבא בתרא כד.

גמרא הדר ביה רבא מההיא. ביצה (י"ח ב) וש"נ:

תד"ה וש"מ. מ"מ איצטריך ליה למימר גבי חנות כו' אע"ג דל"ל הכי כו'. ל"י מדוע ל"ל הכי הלא גם באשה הטעם ברוב העיר דילמא אזלא איהי לגבייהו ובחנות נמי י"ל דילמא יקח מן הקבוע וכדמסקי וכן בכתובות מדמי להו הש"ס אהדדי:

תד"ה לימא. דהא אי ל"ל כר"ח כו' הוה ודאי ערלה. לכאורה זה סותר למש"כ לעיל בד"ה דתני דאע"ג דקתני ספיקו טמא ע"כ לאו ספיקא היא מדתר"ח כו'. אלמא דיש סברא לומר דספיקא היא וכ"כ שם בהגה"ה:

תד"ה ואצנועי. וי"ל דרוב גנבי ישראל. לכאורה אפי' כל גנבי ישראל מ"מ כיון דרובא דעלמא עובדי כוכבים הל"ל דמהם גנבו. וי"ל דאע"ג דגנבי איסורא לא אכלי כדפי' הרא"ש בנדרים (ס"ד כ"ז). ובזה מיושב נמי מה שקשה לכאורה דהא הוו תרי מיעוטי לאיסורא דיי"נ ודערלה למאי דס"ד. אך לפ"ז קשה מאי קס"ד דהתיר משום דר"ח נימא משום דאיסורא לא אכלי. וי"ל משום דאם הולכין אחר קרוב הל"ל דעובדי כוכבים גנבי ואכמ"ל: