רש"ש על בבא בתרא קסה:

גמרא תדע דשלחו חברייא לר' ירמיה כו'. כצ"ל ומלת מתם נראה למחוק וכן ליתא לקמן וברי"ף ורא"ש:

ר"ש ד"ה על דא עיילוה. רגלו אחת חוץ לחמשים ורגלו א' בתוך חמשים כצ"ל. והסופר נשתבש מהא דעירובין (נ"ב ב'):

תד"ה ה"נ. ורשב"ם פי' כו' דלא גבי מב"ח. לפנינו איתא אינו טורף ממשעבדי:

במשנה זוזין מאה דאינון סלעין עשרין אין לו אלא כ' וכו'. פי' הרשב"ם דיד בעה"ש עה"ת. ובגמרא ל"א עלה טעם זה אלא משמע דאביי לא חידש זאת רק לטעם הברייתא. ונ"ל דהכא בלה"ט נמי דיניהו הכי דבהיפך דליהוי מטבעות גדולות מהשיעור לא שכיחא (והא דלעיל (ק"ה ב') דאמרי' מ"ד פירושי קמפרש אינו כפרש"י בב"מ אלא כפי' רשב"ם או פיר"י) אבל דליהוי חסרים שכיחא כפירש"י בב"מ (נ"א ב') במשנה. וכן בסיפא ע"כ הכוונה על סלעים חסרים שנחסרו שתות דדרך להוציאם עדיין בתורת מטבע כדאיתא שם:

שם כסף זוזין דאינון ונמחק כו'. נל"פ דנמחק שם המטבע הכוללת ומצינו ג"כ (דדרכן היה לקבץ מספר המטבעות הקטנות ולכוללן במטבע הגדולה מהן כדלעיל זוזין כו' דאינון סלעין כו') אין פחות משתים די"ל דנמחק שקל אחד. וכן כסף סלעין דאינון י"ל דנמחק דרכון אחד דהוא ב' סלעים כדפי' הרמב"ם ברפ"ב דשקלים. וכן תפרש בדרכונות דאולי היה להם גם מטבע פי שנים בדרכון. ומיושב בזה הצ"ע דתוי"ט:

שם שאם תמחק אות אחת כו'. מה דאיתא בגליון בשם הת"ח גי' שאם לא כתב כו'. עיין לקמן (קס"ו ב') תד"ה אבל:

ר"ש ד"ה למה. אחריות ממון זה כך וכך קבלתי כו'. כצ"ל וכ"ה ברש"י שברי"ף וברע"ב

תד"ה אימא. ותימה דאי (כ"ה הב"ח) נסכא כו' מאי שנא נסכא ממיני פרוטות כו'. ר"ל מ"ש דבהא דקתני כל מה שירצה לוה מגביהו נכללו ביה כל מיני פרוטות דהיינו מעות ופונדיונין ואיסרין (לבד פריטי דנחשא) ונסכא לא ליהוי בכללי' דליפרוך ואימא נסכא:

בא"ד (בדף הב') ושיעור היה (כצ"ל) לנסכא פחותה שהיו יודעים כו'. ר"ל דודאי הא דפריך ואימא נסכא היינו הפחותה שבנסכות (ומ"מ היא גדולה מדינר) ולהם היה ידוע שיעורה: