רש"ש על בבא בתרא קסו.

ר"ש ד"ה ספק ה' זיבות. וראתה ה' חדשים ג"י רצופים כו'. אינו ר"ל דבינתיים ודאי לא ראתה דא"כ מפעם ראשון ואילך הי' ודאי תחלת נדה כמו שנתבאר בערכין (ח') בסוגיא דטועה. אלא שבאותן הימים ספק לה:

ר"ש ד"ה ואין השאר שבסה"ע. ור"ע דאמר התם כו'. כצ"ל וע"ש:

תד"ה א"ה והגמרא היה יודע שכ"ה מברייתא אחת כו'. עי' נדרים (ד' ב') ובר"ן ורא"ש שם ד"ה א"ה היינו רישא. ונראה דכ"ה ג"כ כוונת הר"ח כאן:

תד"ה אר"א. דלא קאתי לדחויי דאביי. כצ"ל:

בסה"ד כי ההוא דרב אסי כו'. כצ"ל:

תד"ה לפי. ול"ג בדינרין של כסף לא ידענא כו'. כצ"ל:

בא"ד אם נפשך לומר כיון שיאמר זוזי כו'. כצ"ל:

תד"ה נכנס (בע"ב) כי מוקי טעמא דר"ע דלא חייש לפשיעה. כצ"ל: