רש"ש על בבא בתרא קנב.

גמרא ארכבי' אתרי ריכשי כו' שאם עמד אינו חוזר. לכאורה לפי' הרשב"ם מתני' דלקמן הוא אומר שכ"מ הייתי כו' המ"ל אי בקנין אפי' הי' שכ"מ אינו חוזר אי בלא קנין כי הוי בריא אינה כלום:

שם שכ"מ שאמר כתבו ותנו מנה כו'. נראה דר"ל קרקע שוה מנה דאי מנה ממש מי מיקני בשטר וכ"מ מלשון רשב"ם לעיל (קל"ה ב') וברש"י בגיטין (ט' ב') ומיירי במחלק כל נכסיו:

שם ומת אין כותבין ונותנין כו'. משמע דאם כתבו ומסרו מחיים קנה דהוה כמו כתב וזיכה (לפי' הרשב"ם) לקמן ועי' ברא"ש:

שם דשמואל אדשמואל ל"ק במייפה א"כ. לפ"ז נראה דר"י א"ש לא בא לחלוק על הא דרב אלא לפרש דפעמים כותבין דהיינו במייפה וכמו שפי' הרשב"ם לעיל (קל"ה ב') דהא דריו"ח אמר עלה תיבדק דודאי במייפה לא פליג רב:

ר"ש ד"ה לא ידענא (בסופו). א"נ כו' אלא שצוה כו' ומקנה בסודר כו' ומיד (כצ"ל) כשמת נפלו נכסים קמי יורשין כו'. ועי' לעיל (קל"ז) דהדר בי' אביי לגבי רבא דס"ל דמתנת שכ"מ לא קנה אלא לאחר גמר מיתה ועי' בתמורה (כ"ה) בבעיא דאילפא. אבל לכאורה בלא זה הרי אז הדר סודרא למרי' כדאר"א בנדרים (מ"ח ב'):

ר"ש ד"ה קשיא דרב כו'. והכא קאמרי איפכא. כצ"ל:

ר"ש ד"ה במייפה. וה"נ בצוואתו כו' ייפוי כח דקנין כו'. לשון קנין אינו מדוייק דהא מוקי לה דלא קנו מיני':

תד"ה מתנת. ועוד דלשמואל כו' א"כ מתניתין כו' דהיינו בקנין איך כו'. כצ"ל:

בא"ד ודוחק כו' דבסמוך לא משמע הכי. המהרש"א פי' דר"ל מהא דפסק לעיל מתנת שכ"מ במקצת בעי קנין ולא קאמר דבעי ייפוי כח. ותמוה דהא במקצת ס"ל לרשב"ם דאף שמואל מודה דל"ב ייפוי כח וכמש"כ בעצמו לעיל בסמוך. ול"נ דיכוונו להא דמקשה לקמן מדר"י א"ש ש"מ שכתב כל נכסיו כו' ומוקי לה בייפוי כח ולא מקשה ממתניתין. משמע דמתניתין אתיא לי' שפיר אף בשאינו מייפה ועי' בדבריהם בכתובות (נ"ה ב'):

בא"ד (ע"ב) ק"ו לשמואל דלא גרע. ר"ל מקנין בשטר דס"ל דלא קנה אף אם מת:

בסה"ד ומש"כ הגאון כו' קנו ממני כו' או אף קנו ממני כו'. כצ"ל וכ"ה בדבריהם בכתובות שם: