רש"ש על בבא בתרא קנא:

תד"ה מתה. כי א"נ לומר שיחלוק על רבא כו'. כ"נ שהי' גי' מהרש"ל. ופי' שלא נחלק רב משרשיא על רבא רק במה שאמר ה"ה כמתנת בריא ובעי קנין אפי' מת אבל בזה לא יסבור שאם עמד אינו חוזר (כמו שאמרוה רבנן כו') אלא דוקא אם הי' בקנין. ופי' מהרש"א בזה דחוק:

ודע דהא דהקשו מתנו מנה לפלוני ומת. לכאורה י"ל דנקיט ומת לרבותא דחלוק בזה מתנו גט וכו':

תד"ה תנו גט. דהא כו' תנו כזכי היינו כשנתנו מיד ליד. לכאורה אם לא נתנו מיד ליד ודאי דל"ל דליהוי כזכי דהא הוה כמו שאומר טלי גיטך מע"ג קרקע דלא"כ (גיטין ע"ח) וזכיה דהיא מטעם שליחות לא עדיפא מהיא גופא ושחרור ילפינן לה לה מאשה עי' בסוגיא שם (ט' ב'):

תד"ה תנו מנה. לפי שהשטר כו' אין בעולם כו'. כצ"ל:

גמרא בסה"ע. והלכתא מתנת שכ"מ במקצת בעיא קנין ואע"ג דמית ואם עמד אינו חוזר מצוה כו'. כ"ה ברי"ף ורא"ש וכ"נ שהי' גיר' התוס' לקמן בדף הסמוך בד"ה מתנת ש"מ: