רש"ש על בבא בתרא יד:

גמרא וכיון דלאמצעיתו נגלל נפיש ליה מתרי טפחא רווחא דביני ביני. נראה דר"ל רווח העודף בין רוחב עיגול אחד לבין רוחב ב' העיגולים שתעשה ממנו ובנידן שלפנינו רוחב הס"ת ב"ט והקיפו ו"ט ושטחו ג"ט ככפילת חצי רחבו בחצי הקיפו. וכשתעשה ממנו ב' עיגולים שוים יהא כ"א שטחו טפח וחצי ויהיה ע"כ הקיפו קרוב לד' טפחים ורביע ורחבו שלישיתו דהוא 5/12 1 ושני העיגולים יחד 10/12 2= 5/6 2 ופרש"י תמוה:

שם סדרן של כתובים כו' וס' תהלים כו' ומגילת אסתר. לכאורה יפלא מדוע שינה לקרוא תהלים בשם ספר. וכן אסתר בשם מגילה ואינך קראן בשמן לבד. וכן לקמן במי כתבן. ונ"ל משום דתהלים דמיא במקצת לס"ת בהחלקו לה' ספרים וכן פסוקיו קרובין לפסוקי תורה (עיין קדושין ל') לכן קוראהו ספר. ואסתר משום דצריך לכותבה על גויל או על קלף (שו"ע ר"ס תרצ"א) לכן קראה מגילה עי' פי' הרד"ק בירמיה (ל"ו א') וכן פרש"י במו"ק (כ"ו) את המגילה זה הגויל. וכן בכל מס' מגילה נקראה בשם מגילה סתם וכן ברכתה על מקרא מגילה סתם. ומשמע דרות וחברותיה אינן נקראין בשם מגילה. ולזאת תמיהני על הא דאיתא במס' סופרים פי"ד ה"ג דמברכין על קריאתן על מקרא מגילה ועיין בהגר"א ז"ל או"ח ס"ס ת"צ:

שם ולמ"ד איוב בימי משה היה כו'. עי' תוס'. ולעד"נ דהוא ר"ת ולמאי דאמר ור"ל באותה ברייתא גופה:

רש"י ד"ה חגי זכריה ומלאכי. בשנת שתים לדריוש. עמש"כ הגרי"פ ע"ד בספ"א דיומא ובמש"כ שם:

רש"י ד"ה שיר השירים. נראה בעיני שאמרו לעת זקנתו. במדרש ש"ה בפסוק א' בסופו איתא דהכל מודים שקהלת בסוף אמרה. ואולי כוונתו רק לאפוקי מדריו"נ שם דשה"ש כתב תחלה (דא"כ ה"ל לאקדומי כאן) אבל לעולם קהלת בסוף אמרה ומאי דאקדמה כאן לשה"ש כבר תירץ זאת בדבור הקודם משום דשניהם ספרי חכמה:

תד"ה תרי. משמע שעם עמודין כו'. עי' ברא"ש: