רש"ש על בבא בתרא קמד.

גמרא מהו דתימא כיון דשביחא לה מילתא כו'. כה"ג לעיל (נ"ב ב'):

שם בית ואכסדרה מהו שני בתים כו'. כיוצא בזה בפסחים (מ"ה ב') ושם פרש"י ע"ד פי' הרשב"ם ודלא כתוס' כאן וכה"ג פי' הנ"י האיבעיות דלקמן (קמ"ח ב') הקדיש כל נכסיו כו':

ר"ש ד"ה באשה יורשת. פירשה לעצמה לא פירשה השבח לאמצע ואלמנה כו'. לפמש"כ המהרש"א בתד"ה באשה בא"ד שהוא מפרש הסיפא לענין אלמנה כו' ע"ש. נ"ל שאינו גורס ברישא השביחה לאמצע ומפרש וכן האשה כו' דינה כדין בנים בין בסתם בין במפרשת ואם אמרה כו' דסיפא הוא דין בפ"ע וקאי על סתם אלמנה שאינה יורשת וזה שכ' ואלמנה שאמרה בב"ד כו' הוא פי' על הסיפא וכוונת אמירתה ראו מה שהניח לי בעלי היינו לכתובתה וא"כ תובעת כתובתה ולזה א"ש גי' התוס' בדבריו דשוב אין לה מזונות והתוס' שלא הבינו כן דבריו לכן כתבו וא"נ לרשב"א:

תד"ה באשה. שאז יורשין בני ראובן ובת שמעון מאביהן. ר"ל של ראובן ושמעון דהיינו יעקב: