רש"ש על בבא בתרא קמ:

גמרא אלמנתו ובת איזו (כ"נ דצ"ל) מהן קודמת. ופי' התוס' דהיינו דוקא בשיש בנים. ונ"ל דהך בעי' היא ג"כ באת"ל דאלמנה ממעטת כאינך בעיות להך לישנא. ולהכי לל"ק דהוויין באת"ל דלא ממעטא לא נקט להך בעיא:

שם ורבא אמר דוחין אותו ויש לו כו'. עי' בנ"י שכ' דה"ה אנדרוגינוס נוטל כפחות שבהם כו'. וכוונתו דכמו דסיפא דאתיא כרשב"ג אע"ג דנקיט טומטום ה"ה לאנדרוגינוס דהא לדידיה ודאי שוים הם כמו כן רישא דאתיא כרבנן נקיט טומטום וה"ה לאנדרוגינוס ובזה שוב אין מקום לדחיית התוי"ט ע"ש:

ר"ש במשנה ד"ה הזכרים (בסופו). אע"פ שגם הנה ידחוהו. ובפי' לגמרא מסיים אצל הזכרים. ור"ל דהנה יאמרו לו לנו לא ניתן מזונות רק בעדינו לך אצל הזכרים שיתנו לך. וכשישוב אליהם לתבוע רק מזונות ג"כ ידחוהו לאמר בריה אתה:

ר"ש ד"ה האומר. ומצוה לקיים דברי המת. לכאורה לפ"ז מאי פריך לקמן לר"ה דאמר המזכה לעובר לא קנה ממתניתין. ועי' לקמן (קמ"ט) תד"ה דקא:

ר"ש ד"ה ה"ג. ולאשמעינן אתא כו'. יותר הל"ל דאשמעינן דאפי' אמר תרוייהו טומטום אינו נוטל:

ר"ש ד"ה ואם אין שם יורש. לא נפיק מכלל בן אין לו עיין עליו כו'. ק"ק דהא לעיל (קט"ו) דדרשינן ליה על בן הבן ובת הבן כו' הוא אפי' במקום שיש בן או בת וכאן הוא דוקא אם אינם וי"ל:

ר"ש ד"ה והא קתני סיפא. וה"ה לענין ירושה. לישנא קטיעא היא דה"ל למינקט גם מזונות:

ר"ש ד"ה רבא אמר. וסיפא כו' ע"כ דוחין אותו ואין לו קאמר. וכ"כ לקמן בד"ה בשלמא. עליו תשאר תמיהת התוס' לקמן בד"ה ולטעמיך שהרי כאן מפורש בהדיא מועטין: