רש"ש על בבא בתרא קלה.

גמרא הא אמר ר"ח בר אבא כו'. לעיל וכן בגיטין הגי' בר אבין וכ"ה ברי"ף ורא"ש כאן:

ר"ש ד"ה ההוא דהוה כו'. והיו לו אחין כו'. לפמש"כ לעיל ד"ה הכא "חזקה בעלמא בלא עדים" משמע דבאיכא עדים דאית ליה אחי אינו נאמן לומר זה בני במיגו דאי בעי פטר לה בגיטא. א"כ גם באומר גרשתיה אף למאי דס"ד דרבא דבזה נמי אמרינן האי מיגו לא ליהני אלא במוחזק לן לבד והכי הל"ל ואיתחזיק באחין:

ר"ש ד"ה ואנן אשינויי כו'. דאם גירשה קלא ה"ל למילתא כדאמרינן כו'. הוא שם בדף (כ"ג) אבל מסיק שם דעבידי אינשי דמגרשי בצינעא:

ר"ש ד"ה ועוד האמר כו'. ואע"ג דמוחזק לן באחי נאמן כו' ומ"ל לשקר כדאמרי' כו'. משם אין ראיה דהכא הוה החזקה היפך אמירתו. ואולי ס"ל דגם שם על ההוא דאמר זה בני היינו מוחזקין בו שאינו בנו. אולם יש ראיה ברורה מאוקימתא דאביי בקדושין (ס"ד) לברייתא דר"נ ע"ש. וע"ש ברא"ש. ודברי הנ"י בריש הסוגיא כאן צ"ע ועי' לח"מ ברפ"ג מהל' יבום:

תד"ה אביי. והשתא הא אפי' ר"י מודה לשם דאינה נאמנת כו'. ה"מ לאקשויי מדשמואל גופיה וכן הקשו בכתובות: