רש"ש על בבא בתרא קלג:

ר"ש ד"ה לגזבר. ויקחנה לאבני אפוד. בערוך ערך מרגל מביא דעל וישפה תרגם ירושלמי מרגליתא. והוא באבני חושן:

ר"ש ד"ה בי עבורי אחסנתא. ואפי' להרבות כו'. לכאורה תימה מנליה זה דלישנא דמתני' והניח את בניו משמע שהניחם בלא ירושה כלל. אך י"ל דלרבותא דמה שעשה עשוי נקיט כן. תדע דבהא דנקיט לאחרים ע"כ צ"ל כן. אמנם בי עבורי משמע שמעביר הכל כמו בלישנא דקרא והעברתם את נחלתו לבתו. וכתובת בנין דכרין ועישור נכסי דבנות דתקינו רבנן יוכיחו. אולם בכתובות (ר"ד נ"ג) מוכח כדבריו:

תד"ה עיליתא. עלת נקפת בכד. כצ"ל:

ר"ש ד"ה במקלו. והוי כמו שהפקיד לך כו'. ר"ל כיון דהמתנה בטלה א"כ המה ישארו אצלך בתורת פקדון ע"מ כו':