רש"ש על בבא בתרא קכז:

גמרא מכאן אר"י נאמן כו' זה בני בכור. לפי מה שאמר רב יוסף לעיל (קכ"ו ב') צ"ל דלאו דוקא נקט בכור ור"ל בכורי:

שם ת"ר היו מוחזקין בו שהוא בכור כו' היו מוחזקין בו שאינו בכור כו' רישא ר"י וסיפא רבנן. (הגה' שבגליון בשם רש"ל הוא שבוש לפי הגי' שלפנינו ואיננה אלא לגי' רשב"ם) נראה דרישא רבותא קמ"ל אף דקיים לפנינו בכור מוחזק שאינו יכול להעביר ממנו חלק בכורתו אפי' לריב"ב מ"מ ע"י אמירתו על אחר שהוא בכור מעביר בכורתו ממנו. וסיפא קמ"ל אף שאין בכור מוחזק לפנינו רק שמוחזקין בזה שאינו בכור כגון שמוחזקין בבתו שהיא בכורה או בבנו שמת בלא זרע שהיה בכור (ולדעת הרמב"ן בפיה"ת אפי' הניח הבכור בנים יכול להעביר מהם חלק בכורת אביהם ע"ש) דיכול להוריש לא' מבניו פי שנים לריב"ב אפ"ה ע"י אמירתו שהוא בכור אינו נאמן. אבל באמת דרך התנאים בכזה להחליף הלשונות כמו בפסחים (ל"ז ב') המעיסה כו' החליטה כו' ועי' שבת (צ"ב ב') ובתוס' שם ד"ה תברא ובגה"ש שם. ועי' ב"מ (מ"א):

ר"ש ד"ה כך נאמן. לאחר שגרשתיה החזרתיה כו'. ופי' הנ"י כגון שאומר שוגג הייתי כו' דבמזיד א"נ דאין אדם משים עצמו רשע. וגם י"ל דזה ידוע שנשא גרושה והוא אומר דזה נולד ממנה. אבל אין לומר דהא דאין אדם משים עצמו רשע הוא מטעם דאדם קרוב אצל עצמו והכא חזינן דהתורה האמינתו על בנו אף שהוא קרוב אליו. דהא ביבמות אמרי' דאם יש לבן בנים שוב א"נ אפי' על בנו ע"ש בתוס'. ועוד דלדבריו רשע הוא ופסול לעדות וע"ד שאמר ר' יהודה ביבמות שם לדעת רנב"י שם:

ר"ש ד"ה לר"מ דאמר. על מנת שאתגייר כו'. ט"ס הוא וצ"ל לאחר שאתגייר ועמש"כ ברפ"ג דב"מ בפרש"י:

תד"ה כך. ההוא דאתא לקמיה דרבי יהודה. כצ"ל:

תד"ה בנכסים. עי' מהרש"א. ומש"כ בשם הרשב"ם הוא לקמן (קכ"ח ב') בד"ה ובנכסים של עכשיו. אבל דבריו תמוהים דמ"מ אית ליה מיגו דאי בעי הוה מפרש: