רש"ש על בבא בתרא קכז.

גמרא שתי נשים שילדו ב' זכרים במחבוא כו'. נראה דה"ה באשה אחת וילדה תאומים:

ר"ש ד"ה תשב לזכר. אם תראה דם עד ארבעים ללידתה כו'. כצ"ל:

ר"ש ד"ה תנא. דשמא לא דרשינן כו' אלא כו' אשה מזרעת תחלה כו'. זו היא דרשה דאגדה. ויותר ה"ל להביא דרשה דדינא בר"פ יוצא דופן לרבנן כדא"ל ולר"ש כדא"ל וכן דרשינן שם תלד דנקבה לכל חד כדא"ל ע"ש:

ר"ש ד"ה הגהה. אי ראתה ביום ע"ד וביום פ"א. כצ"ל:

ר"ש ד"ה שתי נשים. של אדם אחד. יל"פ ג"כ של שני ב"א והמה ראשית אונם ודרש רבא דאפי' על חלק בכורה יוכלו להרשות זה את זה וכן פרש"י בבכורות אלא דמשמע דמפרש אף בפשוטים וזה תמוה מאד כדמשמע לעיל גבי טומטום ועמש"כ שם:

ר"ש ד"ה היו מוחזקים. לאו בעדים כו' דא"כ אין האב נאמן. משמע אפי' לר"י וכ"כ לקמן בד"ה למאי הלכתא. דבשלמא לר"י טובא אשמעינן כו' אפי' במקום חזקה. ולא אמר רבותא טפי דאפי' במקום עדים. אך מסיים שם דל"ל גבי אב מיגו כו' דמ"ל לשקר במקום עדים לא אמרי'. משמע דאפ"ה אשמעינן דמהימן. ויש לדחוק דה"ק אפ"ה אשמעינן קרא דבמקום חזקה מהימן. אבל הנ"י וכן הה"מ בשם הרמב"ן והרשב"א כתבו דאפי' במקום עדים נאמן וכ"מ בתד"ה כך שכתבו ואפי' על א' מבניו הקטנים כו' א"כ אנן סהדי שאינו בכור וכן לישנא דשלח ר"א לקמן האומר על תינוק בין הבנים. וכ"מ מהא דקדושין שם דנאמן לומר על בנו שהוא ממזר וע"ש: