רש"ש על בבא בתרא קכד:

גמרא מספקא ליה כו' אי הלכה כר' מחבירו ואפי' מחביריו. עי' פרשב"ם. ונראה דלצד זה הא דאמרי' מחבירו הוא לאפוקי רבו דעדיף מרבים כדמוכח בתוס' מנחות (ל"ח ב') ד"ה אלא:

שם תני ר"נ כו' פרט לשבח שהשביחו יורשין כו' ומני רבי היא. קשה אימא דמיירי כגון שהזבילוה דלא אישתני דגם רבנן מודו. וי"ל דלפמש"כ התוס' לקמן (קכ"ו ב') דעיקר דרשה דרבנן למעוטי שבחא דממילא הוא מימצא לו וכדמוכח מברייתא דרב"ח דבסמוך לכן אי רבנן היא הל"ל נמי פרט לשבחא דממילא בדאשתני. וביותר א"ש טפי לפמש"כ לעיל דלר"פ ל"ל כלל דרשה דלתת לו:

שם ואלא הא דתניא ירשו שט"ח בכור נוטל פ"ש בין במלוה בין ברבית מני לא רבי כו'. הא דלא מייתי ברייתא דלעיל (בע"א) דתני נמי ירשו שט"ח כו'. י"ל משום דהיה אפשר לדחוק דשמואל ר"ל שבח מלוה דהיינו רבית. אבל מדוע לא מייתי ברייתא דלקמן דתני בה בהדיא רבי אומר. ואולי ההיא דלקמן היא הך דהכא אלא דהש"ס הוסיף שם רבי אומר מפני דכבר אמר הכא דע"כ רבי היא:

ר"ש ד"ה הא דשלחו מתם. וי"מ כו' דהא דר"י א"ש במלוה של ישראל כו'. קשה א"כ מאי פריך לעיל עלי' מהא דירשו שט"ח כו' דהא הברייתא ע"כ בעכומ"ז מיירי מדתני בין ברבית וי"ל. ומש"כ והבל הוא כו'. לכאורה בב"ק (קי"ד) איתא להדיא כדבריהם מטעם דדייני בגייתי ע"ש:

ר"ש ד"ה נהרדעי. דתרוייהו הוו מנהרדעא כדאמר אמימר אנא כו'. ועל ר"נ לא הביא. ועי' קדושין (ע') ברש"י דר"נ היה ראש בנהרדעא. אבל רבה היה בפומבדיתא כדפרש"י במגילה (ז' ב') ועי' ספ"ק דסנהדרין: