רש"ש על בבא בתרא קכ.

גמרא אפשר בת ק"ל שנה וקרי לה בת כו'. עמש"כ בס"ד בש"ר פ"א אות ל"ב ול"ד במ"ת:

שם בנות צלפחד הותרו כו' אלא כו' עצה טובה כו'. ובזה מדויק הכתוב אחריו ולא תסוב נחלה לבני ישראל וגו' דר"ל אבל לשאר בנ"י אני אומר באזהרה דלא תסוב כו' וכן יתפרשו כל בנ"י הכתובים אח"ז:

ר"ש ד"ה ויחזור מב"ל. ועכשיו החזירה כו' שנתנבאת לו כו'. בסוטה שם (י"ב) מבואר מפני שא"ל קשה גזירתך כו' וע"ש בח"א:

ר"ש ד"ה ותהיינה. מיותר כו'. ודוחק. ול"נ משום דה"מ למיכתב ותהי ל"י כמו ויהי אנשים (במדבר ט, ו) ע"ש בבאור:

ר"ש ד"ה וכל בת. ליוצאי מצרים נאמר כו'. ל"ד כי לבאי הארץ נאמר וכמש"כ בעצמו לקמן (קכ"א) בד"ה לבא זה בזה:

ר"ש ד"ה מאי משמע. דהני קראי כו'. כצ"ל: