רש"ש על בבא בתרא קיט.

ר"ש ד"ה דלא הוו בני עשרים. דהיינו אבות המתאוננים שיצאו כו'. כצ"ל:

בא"ד נמצאו אלו בני בניהן (ר"ל של המתאוננים) יורשין אותן (פי' את אבות המתאוננים). והמגיה בני בני בניהן לא הפסיד:

תד"ה ובזכות. וי"ל כגון כו' והחזירום בנים לאבותיהם וחלקו בשוה. לפמש"כ לעיל (קי"ז) בשם ר"ת דבכה"ג דלא היה להם בנים בבאי הארץ הראוים ליטול לא היו נוטלים ע"י חזרה (אפי' מבני אחיהם) צ"ל שהיה לאבי אמותיהם אב מיו"מ ולו הוחזר ע"י בני בנים וזה דלא כהמהרש"א לעיל (קי"ח) במה שהשיג על הג"א:

גמרא ביתדות אוהלים. ועי' פי' הרשב"ם. ותימה מדוע ל"א באוהלים גופייהו. ומהתוס' משמע דגרסי יתידות ואוהלים:

ר"ש ד"ה ראויה היה. לחפר וצלפחד כו'. צלפחד מאי בעי הכא: