רש"ש על בבא בתרא קטז:

גמרא א"ר ת"ש האב קודם לכל יוצאי יריכו. נלע"ד דלרבא נמי דייקינן יוצאי יריכו ולא יוצאי יריכו של מת ולכן לדידיה נמי בן קודם לאב כדאיתא בברייתא לעיל (ק"ח ב') והתוס' שכתבו דרבא טעה בזה תמוה בעיני:

ר"ש ד"ה הכי נמי. לבני שמעון ולוי ואם אין כו' ולא בני בנים ולא בנות בנים תתנו לבנותיהן. כצ"ל:

בסה"ד האב קודם לעולם לאחי ואחי קודמין לאחות ואחות קודמין לאבי האב ואבי האב קודם לאחי האב ולאחותו ואחי האב ואף אחותו כו'. כ"נ להגיה ועי' רש"ל וב"ח. והגהה שבגליון משובשת:

ר"ש ד"ה וחלקו עם אחיו. לבד חלק עצמן שגם הם יצאו ממצרים. ל"י מנין לו. ונ"ל דט"ס הוא וכצ"ל אם גם הם כו':

ר"ש ד"ה ושהיה צלפחד בכור. ואם היה אביו בכור אף הוא נוטל פי שנים כו' שאם היה יעקב בכור כו' הרי בא ראובן כו'. לשונו אינו מדוייק דמשמעו דיש עדיפותא לראובן הבכור מיתר אחיו בחלק בכורתו דיעקב בנכסי יצחק וז"א דכיון שמת יעקב בחיי יצחק הוי ירושתו בנכסי יצחק בין חלק פשיטותו ובין חלק בכורתו ראוי ואין לראובן בהם יתרון מאומה על שאר אחיו. אולם לשונו זה נמשך אחר ראשית דבריו אשר כבר תפשוהו התוספות:

בא"ד (בדף הסמוך) ואי לאשמעינן דלי"מ נתחלקה הארץ. תמוה דבשלמא אי הוה ידעינן דההוא אחא מית קודם חפר אביהן שפיר הוה מישתמע דאי לבאי הארץ הרי אין לו בשביל עצמו כלום רק מה שהיה יורש מחפר ע"י חזרת אחיו וכיון דמת קודם אין יורשים מכחו אלא מאבוהון קא ירתי כדמוכח לקמן (קנ"ט ב') ע"ש בפי' ד"ה ומשני. אבל שמא מת אחר מיתת אביו וירש חלקו ואח"כ המה יורשים אותו עי' לקמן (קי"ח ב') ובפירושו שם ד"ה ה"נ תרי אחי כו'. ואולי יכוין לסברת ר"פ דמקשה שם מזה למ"ד לבאי הארץ עמש"כ שם: