רש"ש על בבא בתרא קיז.

ר"ש ד"ה ליוצאי מצרים. דלפ"ח הראשון שנמנו בשנה שניה כו'. לכאורה ה"נ דר"ל לי"מ ממש דלא היו רק כשש מאות אלף (ובמספר השנה השניה ניתוסף עליהם ג' אלפים תק"נ עי' במ"ר במדבר א׳:מ״ה בפסוק ויהיו כל הפקודים) דכ"מ מקרא דונתתי אותה לכם מורשה דמייתי הגמרא לקמן ע"ש. ואולי ס"ל דיו"מ ממש נמנו אף שבט לוי וגם הפחותים מכ' (עי' רמב"ן ר"פ תשא) אשר להם לא ניתן חלק בנחלה:

ר"ש ד"ה אלא מה אני. וכגון דהנהו יו"מ היו בני כ' כו'. וכ"כ לקמן (בע"ב) ד"ה היה מיו"מ ובדבור הסמוך. ולכאורה דרשת לאלה כאלה איננה אלא למ"ד ליו"מ בלבד נתחלקה אבל למ"ד דלבאי הארץ איצטריך לגופה. ולקמן שם בד"ה היה מכאן כ' ולאו מילתא היא דמשום באי הארץ לא יטול כו' משמע דעל משום יו"מ לא ק"ל וע"כ משום דלא דרשינן כאלה:

ר"ש ד"ה שני אחין. והתנו כו' הנתונות לשניהן. נראה דצ"ל לבניהן:

תד"ה ומחזירין. והא דפ"ה כו' לא מיירי ברו"ש אחים כו'. מש"כ המהרש"א דגם באחין איכא נ"מ כו' אבל אי ליו"מ כו' כור אחד כו'. מאי פסקא הלא היה יכול להיות עוד יותר מכוריים וחצי ויכול להיות ג"כ פחות מכור ולשון רש"י בחומש מדוייק יותר קצת ודו"ק: