רש"ש על בבא בתרא קח:

ר"ש ד"ה דתניא. וכתיב נמי כי אם לשארו כו' ולאביו. משמע דמפרשו בכלל ופרט כפשטי' ועמש"כ בנת"ע (דף ק"ב ב') בס"ד:

ר"ש ד"ה מלמד. אתא לגלויי על סדר כו'. כצ"ל ומלת פי מיותרת:

בא"ד ונתתם א"נ לשארו הקרוב. ובסה"ד משך מלת הקרוב למטה ועמש"כ בנת"ע אות ח'. אבל כאן הוא ללא צורך דשארי קרובים הכתובים אחר כי אם לשארו באו כאן בפירוש. ולמעוטי אם ואחות נמי שמעינן מן ממשפחתו ומהקישא דירושה שניה לראשונה דלקמן (קי"ג ב'):

ר"ש ד"ה אדרבה ומהפכינן כו'. ונתתם א"נ לאחיו. כצ"ל:

תד"ה יכול (הא'). ולא פריך השתא שיקדום אף לבן כו'. כצ"ל:

תד"ה יכול (הב'). וי"ל כו' בבן דגר כו'. ע"כ ר"ל דמת בן הגר דא"ת דהגר מת א"א לקיים שירשנו אחיו. וכן מש"כ וב"ב של גר ג"כ כוונתם דמת בן הבן דאל"כ אכתי ל"מ לה שירשנו אחי אביו. וק"ל דבמת בן הגר אביו הגר ירשנו בקבר והוא יוריש לבניו אחי המת בשוה לבן המת ואיך אתה קורא ואם אין לו בת ונתתם א"נ לאחיו וכן יקשה במת בן בן הגר ירשו אחי אביו מאביהם הגר בשוה עם אבי המת וחלקו ירשו אחי המת עם בנו בשוה. וי"ל דיתפרש הקרא ע"ד שהקשה ר"פ לאביי לקמן (ק"י) ע"ש ודו"ק: