רש"ש על בבא בתרא קח.

ר"ש ד"ה והאחין (בסופו) כדילפינן בגמרא. כצ"ל:

ר"ש ד"ה ולא מנחילין. אין נכדה בן אחותה. וכן לקמן בפי' הגמ' קורא לבן אחיו נכדו. ול"י אנה מצא שם זה עליהם כי לא מצאתיו רק על בן הבן או הבת:

בא"ד אלא קרובי בעלה של דינה כו'. לא ה"ל לתלות בבעלה כי אם באביו. ולשון רש"י שברי"ף קרובי אביהם בעל דינה כו':

בסה"ד כלומר בני אחיות כו'. כצ"ל:

ר"ש ד"ה לא נוחלין. גם הנהו קרובין דקתני בהן (כצ"ל) כו' ה"מ שיש כו' אבל אם אמו קרובה לו מצד משפחת אביו כו'. לכאורה פשוט הוא אף לדרדקי דכי בשביל שהיא אמו תגרע. ואולי דהוה ס"ד לדמויי להא דאיתא ביבמות (צ"ז ב') מן האם ולא מן האב כ"ע ל"פ דאסור כי פליגי מן האב ומן האם מאן דשרי כו' ע"ש והכא נימא איפכא ומדרבנן לא תירות דהפקר ב"ד כו':

תד"ה האב. תימה האב את הבנים כו'. כצ"ל:

בא"ד וא"ת כו' ומתוך כך כו' לימא דבנים ל"ד כו'. לע"ד י"ל דסמיך אמתניתין דלקמן (קכ"ב ב') אחד הבן וא' הבת בנחלה אלא כו' וכדמסיק מר בר"א דשוין ירושת האם והאב ואף ליקדם בן לבת מדקאמר אלא כו' וכ"פ הרמב"ם להדיא בפיה"מ. ועי' לקמן (קט"ו) בפירוש הרשב"ם ד"ה ותנא דידן ובמהרש"א שם: