רש"ש על עבודה זרה סז:

תד"ה מכלל (בסופו). כדפרשינן לעיל. הוא בדף ל"ח ב ד"ה אי:

תד"ה ואידך. והיכי קאמר התם לרבנן כו'. כצ"ל בל"ו:

בא"ד ילפינן מיהא כיוצא בו כו'. כצ"ל ולמחוק הד':

בא"ד והר"ר יקר כו' היינו דוקא כשהאיסור בעין אבל לא ע"י תערובת כו'. הן כבר צווחו עליו מסוגיא דשבועות (כא ב) דפשיט דר"ע ל"ל דר"ש מהא דנזיר ששרה פתו ביין כו' ואס"ד בעלמא כר"ש ס"ל ל"ל לצרף ע"ש. ולעד"נ ליישב דהגמרא סמיך על התוספתא שהביאו התוס' בסוכה (ו) ע"ש דמבואר להדיא דבשתיה בעין נמי בעי ר"ע כזית וכהנה רבות בש"ס ועמש"כ ביבמות (קיד ב) בס"ד:

בא"ד דדיחוי הרר"י א"כ דודאי אי טעם כעיקר יליף מגיעולי כו'. כצ"ל:

בא"ד משום דבלא צירוף נמי איכא כל שהוא. כצ"ל:

בא"ד ותדע כו' למכות ככזית לרבנן. כצ"ל בכ':

בא"ד שיאכל כל כך מן ההיתר הבלוע איסור עד שיאכל כזית כו'. כצ"ל: