רש"ש על עבודה זרה סז.

גמרא נעשה כמי שהשביח ולבסוף פגם ואסור. עי' בפי' הרע"ב שכולל בזה ג"כ קדירה שאינה ב"י. ותמה עליו התוי"ט דמה ענין זה למשביח ולבסוף פוגם כו'. ול"נ דהרע"ב כוון למש"כ התוס' בסוף מכלתין בד"ה מכאן ואילך ע"ש ותבין:

רש"י ד"ה לא שיאמרו. לא שיוכלו לתלות פגם כו'. כ"נ דצ"ל:

רש"י ד"ה כל שטעמו וממשו. אבל אם אין בכדי אכ"פ כו' כזית איסור הואיל ושוהה באכילתו יותר כו'. כצ"ל:

תד"ה אריו"ח. ועוד דהאוכל בב"ח אוכל ממשו של איסור כו' אלא צ"ל כגון חלב נימוח כו'. נראה דהחילוק הוא דחלב נבלע כמו שהוא בברייתו ולא נשתנה הלכך נקרא ממשו. אבל חלב שנימוח ואיננו על תבנית ברייתו לכן נקרא ולא ממשו. אך מש"כ כדאמר פ' כה"ב ל"י מקומו אייהו:

בא"ד והוא היתר מכלל איסור בזה כו'. כצ"ל בב' ולא נצטרך להגהת הב"ח הארוכה:

בא"ד כי כן רגיל התלמוד גבי מילה שאינה אלא ביום מביום השמיני כו'. כצ"ל ע"ש בפ' ר"א דמילה בתוס':

בא"ד וכן ראיית הנגעים ביום. כצ"ל. עי' מו"ק (ח) תד"ה נפקא ליה:

בא"ד כדאמר רבא פג"ה (צז ב) דהוי בס'. כצ"ל: