רש"ש על עבודה זרה מב.

גמרא וחיפה בהן דרכים וטרטיאות. אולי צ"ל וסרטיאות מלשון סרטיא (שבת ו) ע"ש בפרש"י ולקמן (מג) או דצ"ל סטרטאות כדלקמן (נ) ועי' ערוך ערך אסטרט:

שם איתיבי' עובד כוכבים ששיפה כו' וישראל כו' אמאי כו' שנשתברה מאליה ה"נ כדרבא. ומשמע דמיירי באשירה עי' לקמן בס"פ ומזה תמיהני על התוס' בפסחים (כז ב) ד"ה חוץ שתמהו על הא דאיתא שם דאפר אשרה אסור דליהוי כמו שנשתברה מאליה. די"ל דהתם מיירי ששרפה ישראל ע"ש בגמרא ובסוף תמורה [שוב מצאתי שקדמני בזה הש"ך ביו"ד סי' קמ"ב ס"ק ב'] :

תד"ה ספק. וא"ת כו' ומ"ש משברי צורות (כצ"ל וכן בסמוך) כו' מטעם ס"ס. ר"ל דה"נ איכא ס"ס שמא לא עבדום ושמא יבטלנה כשימצאנה חתוכה כדמסקי לקמן (ופי' הב"ח בהגהותיו תמוה) ומש"כ מהר"ם ל"י כו' פשוט דאם אין צד היתר אלא אם שברה עובד כוכבים איך נקרא ספק היתר הרגיל שהכריחו לעיל בד"ה וא"ס מוציא מידי ודאי: