רש"ש על עבודה זרה לט:

גמרא ושמואל כו' מח"ג כו'. מה ששינה שמואל הסדר מסידרא דרב. נ"ל משום דמח"ג הוא סימן ניכר שהיא תיבה המשמשת בלשון כמו מחוי ליה במחוג (חגיגה ה ב) ובמקרא ובמחוגה יתארהו (ישעיה מד):

רש"י ד"ה פת למאי ניחוש לה כו'. ל"ג לה. כצ"ל:

רש"י ד"ה סלקונדרי. נחתומין שברומי. ובר"ן החשובין שברומי:

תד"ה פת למאי ניחוש. דלמה יקשה זה על פת כו'. נראה דר"ל כיון דאיצטריך למיהב טעמא משמע משום דלכאורה יקשה ע"ז:

תד"ה ימ"ח. קשה לר"י למה הוצרך לשנות כאן גבינה. לכאורה י"ל משום דחששא דחלב טמא בגבינה היא רחוקה קצת וכמו שהקשו התוס' שם וה"א דכולי האי לא חששו דלמא החנווני קנה מעובד כוכבים והוא עירב בה חלב טמא קמ"ל:

בא"ד ובתוספתא כו' חתיכת דגים. וכ"ה גירסת הרי"ף והרא"ש:

רש"י (במשנה) ד"ה וזיתי. ונעצרין מאליהן ונעשין כעין גלוסקא. מגולגלין כמו ביצה מגולגלת כו'. כצ"ל וכ"ה ברש"י שברי"ף:

תד"ה תנינא. וי"ל דרואהו ל"ד כו'. וכוונת התנינא הוא דל"ת דחלב שלהם נאסר משום חתנות כמו שמנם ועי"ל דמדתני וישראל רואהו משמע דרואה את העובד כוכבים לבד ואע"פ שאינו רואה את החלב ושמעינן מינה דל"ח לגילוי וכמש"כ התוס' לקמן וזהו התנינא: