רש"ש על עבודה זרה כז.

גמרא ואידך נמי הכתיב המול ימול כו'. עמש"כ בזה בס"ד במ"ר בראשית פמ"ו אות י"ד במ"ת:

תד"ה איכא בינייהו. תימה כו' ואור"י כו'. ק"ל א"כ מ"ק לעיל אלא א"ב ישראל שמתו כו' הל"ל ישראל ערל סתמא. והרב"י ביו"ד ר"ס רס"ד כתב בשם הר"מ וב"ה דמומר לערלות פסול וכ"פ הרמ"א שם. וע"כ לתרווייהו פסול. ואם כן נראה דלענין נדרים ג"כ אינו בכלל מולים וכן דקדק הרב"י שם בס"ס רי"ז מדברי רש"י. ותימה דבשו"ע סתם הדברים שם וגם האחרונים לא העירו מזה:

תד"ה אשה. אבל בה"ג פסק כו'. וכ"פ הרי"ף בס"פ ר"א דמילה. ולכאורה סותר א"ע למש"כ בשמו בשו"ע או"ח סי' ק"ס ע"ש. וראיתי בכ"מ ברפ"ב מהל' מילה שכתב דלריו"ח מה שאמר בברייתא שנאמר ואתה את בריתי תשמור הוא כאומר וגו' ע"ש ומיושב בזה פסקי הרי"ף:

גמרא והאר"י אפי' ריבדא דכוסילתא לא מתסינן מינייהו. בפרש"י נראה דגריס לא מתסינא: