רש"ש על עבודה זרה כא.

רש"י ד"ה משכירין (במשנה). דכי כתיב לא תתן להם חנייה בא"י כו'. כצ"ל וכ"ה ברש"י שברי"ף ובהרע"ב

רש"י ד"ה שמיה כיבוש. הלכך שכירות שדות דסוריא כו'. הגי' שלפנינו ישרה וכן העתיקה התוי"ט. ומה שנדפס הגהה בגליון בשם הרש"א אמת שכ"ה בו אבל נראה דט"ס הוא. גם מש"כ להגיה ומיהו לא אחמור כו' אחר אבל וכו' נראה ג"כ ט"ס. רק מש"כ דאבל כו' הד"א עם למעלה ישר הוא:

תד"ה הא. דבשכירות גופה איכא הפקעה כו'. כצ"ל:

בא"ד ואפי' אם שכרה ישראל כו'. דהא דאמרינן בפרק התכלת כו'. כצ"ל:

תד"ה קסבר. דבפ"ק דגיטין דקתני כו' ובשלשה לח"ל. כצ"ל. ותיבות היכא. דברים. מיותרות:

בא"ד דבמכירת בתים ושכירות שדות כו'. הגי' הישנה שלפנינו נכונה. ובמהרש"א ט"ס. והמדפיסים הציגוה עוד עה"ג בטעות:

גמרא פיסקא ובח"ל מוכרין. כיון דמרחק ל"ג. לכאורה קשה האיכא רקם וחגר וכפר לודים דסמיכי כדאיתא בגיטין (ד א) ובסוריא אמר שם (ח א) דמרחקא טובא. וי"ל דעל עיירות פרטים לא ראו לגזור רק על מדינה שלמה כמו סוריא:

תד"ה אף. דשמא כו' אלא בית העשוי לדירה דכתיב כו' ביתך כו'. נ"ל ראיה מיומא (יא) דבחדא ברייתא ממעט מן ביתך דגבי מזוזה בית הבקר ובית האוצרות. ואידך ברייתא דמחייבתם אינו אלא מן רבוייא דובשעריך ע"ש:

בא"ד ור"ח כהן כו' מדגרסי' בירושלמי אף במקום כו' הא במקום שנהגו למכור כו' ומשכיר כו'. לכאורה להירושלמי מצי אתיא אף כר' יוסי ולא בא אלא לאפוקי מקום שנהגו אף למכור. א"כ פליג על גמרתינו דמוקי לה כר"מ דוקא ולא ה"ל לפסוק כוותיה. אולם לפי מש"כ הר"ן דאף לר"י בסוריא דמותר למכור אסור להשכיר וכ"ה דעת התוס' לקמן בפי' התוספתא כמש"כ המהרש"א א"כ ע"כ הך סיפא דלא כוותיה. אבל לא מטעם גמרתינו דאמרה דאי ר"י בכ"ד מוגר וצ"ע: