רש"ש על ערכין ז:

גמרא ומאי קמ"ל דמספיקא מחללין שבתא תנינא כו'. ק"ל דאי מהתם ה"א דוקא באיסורי דרבנן כמו פיקוח הגל דסתמי' במלאכה דרבנן כמו בר"ה (לב ב) במשנה. ועמש"כ ביומא (פה):

שם ואמאי אה"נ נינהו. וכ"ה לתירוצו דרב. ואף לרנב"י דעת הרשב"א והטור הביאם התוי"ט ס"ל דאסור ע"ש. ולכאורה תמוה דעור דמת כ' התוס' בזבחים (עא ב) ובנדה (נה) דמותר. והשיער יהיה אסור. אמנם מצינו כיוצא בזה בשבת (קח) דמותיב ר"ז אי ס"ד עור הוא (ר"ל של עוף) היכי מרבי לי' קרא פי' להקרבה. ועל הא דמפורש בקרא בכנפיו לא קשיא ליה. ע"ש בתוס':

רש"י ד"ה בפאה נכרית. דלא ניחא לה כו' לאיתסרא בהדה כו'. כצ"ל:

במשנה (בסופה) אין בערכין פחות כו'. כצ"ל וכ"ה במשניות ולקמן בפיסקא:

גמרא אראב"א כו' ואמר ערכי עלי וחזר ואמר ערכי עלי ונתן כו'. כצ"ל:

תד"ה פחות מסלע והעשיר. ל"ד כו' אלא אפי' כו' חוץ מסלע א' כו'. נראה דגם בדבריהם חוץ מסלע דנקטי ל"ד אלא אפי' נשאר פחות מסלע ג"כ מגלגלין. ואני מסתפק דאולי לרבנן דדרשי האי וכ"ע יהיה בשקל כו' לא יהו פחותים משקל ר"ל ג"כ דאם היה לו שקל וחצי אינו נותן אלא שקל. או לאידך גיסא דמחוייב ללות ולהשלים לב' שקלים שלמים. ואם לא ישיג נשאר עליו החוב עדיין דומיא דאין מחשבין חדשים להקדש דלקמן רפ"ז. ומהא דלקמן דקאמר יהיב תרתי ופלגא להאי כו' אין ראיה. די"ל דלאו בדוקא נקיט:

תד"ה בעידנא. אבל אם נדר כשהוא עשיר כו' נותן ערך עני. אולם מדרשינן שם עשיר והעני מדכתיב עפ"י אשר תשיג יד הנודר וכמש"כ שם בס"ד משמע דאזלינן אחר הנדר ממש וכ"כ הלח"מ בפ"ג מהל' ערכין ה"ה בדעת הרמב"ם. וקושיית התוס' יישב שם לנכון. ועמש"כ לקמן (יז ב) סעד גדול לדבריו מפרש"י בס"פ שום היתומים: