רש"ש על ערכין ז.

רש"י ד"ה חייבין לשלם. דא"כ קשיא סתמא אסתמא. קשה דלפ"ז טפי ה"ל למיפרך מהבריית' דהיוצא ליהרג דס"ל לת"ק דהוא שחבל באחרים חייב דשם ליכא לשנויי בשינויא דהכא דא"כ מ"ט דרשב"א. וי"ל עפ"י מש"כ התוס' בע"פ (קב ב) בד"ה מיתיבי ועמש"כ שם:

רש"י ד"ה חטא בשוגג. שיצא ליהרג. כצ"ל:

גמרא מידי דהוה אזנב הלטאה דמפרכסת. כה"ג באהלות פ"א מ"ו:

רש"י ד"ה לרבות את הולד. ואנא ידענא דאין ומתו פחות משנים. תמוה דגם בל"ז הא כתיב בקרא להדיא האיש כו' והאשה:

רש"י ד"ה ומקרעין (בסה"ע) . דזימנין דמיקרי דהיא מייתא ברישא. קשה דא"כ מאי פריך מההיא עובדא דפרכיס. אבל התוס' בנדה (מד) מחלקי משום דהכא נעקר הולד קודם:

תד"ה ישבה. וליתא דאיוצאה ליהרג קאי. נראה דלפניהם לא הי' הגי' בבבא זו האשה שישבה. אלא ישבה לחודא וכמו שהעתיקו וכ"ה הגי' במשניות ומשמע דקאי ארישא. אבל לפני רש"י הי' הגי' שלפנינו האשה שישבה. ומשמע דענין בפ"ע הוא:

בא"ד במתניתין ובשמעתין. כצ"ל: