רש"ש על ערכין ג.

תד"ה אין מעכבין (שבדף הקודם) . כלומר בקטן שהגיע לחינוך מתעסקין. הצ"ק הגיה בקטן שלא הגיע לחינוך מתעסקין ובהגיע לחינוך אין מעכבין. אמת שכ"ה פירוש התוס' בר"ה. אבל כאן ע"כ אזלי בשיטת רש"י דשם מדמקשו פשיטא דאין מעכבין כו' ואי בהגיע לחינוך הא מצווין להפרישו כדמוכח מתירוצם וכ"כ בשבת (קכא) ועמש"כ בנדה (מו ב). והא דמייתי הכא על הגיע לחינוך מאין מעכבין. צ"ל דסמיך אסיפא דאבל מתעסקין. וכה"ג כתבו התוס' בגיטין (פ ב) ובש"מ ע"ש בגה"ש:

בא"ד וא"ת כו' למ"ד כו' קטן כו' ותימה דה"ל לאקשויי דהא בדרבנן לכ"ע א"מ להפרישו כדמוכח שם. ואולי י"ל דס"ל כמש"כ הר"ן בר"ה שם דשופר שאני דמפרסמא כו'. אבל אי אפי' בדאורייתא אין מפרישין ל"ל סברת הר"ן:

תד"ה מזמנות. ותדע מדקא מייתי כו' למ"ד כו' דשנים אם רצו כו'. כצ"ל:

תד"ה למעוטי. ויש לתמוה ל"ל קרא כו' דל"מ קטן נענש. ועי' נדה (מו) בענין מופלא סמוך לאיש. ואולי יש לתרץ דקרא אתי למעוטי דגדול המכניס קטן טמא מת למקדש פטור הגדול מכרת עי' שלהי עירובין: