רש"ש על ערכין ב.

גמרא אי לאתויי פחות מבן חדש בהדיא קתני לי'. כצ"ל:

רש"י ד"ה מופלא. בן י"ב שנה ויו"א. לפני התוי"ט היה הגי' בן י"ג כו' וכמו שהוא בפי' הרע"ב וכ"מ מדסיים ואינו איש עד שיביא שתי שערות ובבן י"ב ויו"א לא מהני ב"ש דקי"ל תוך זמן כלפני זמן בנדה (מו) ע"ש בתד"ה קטנה. ולכן הגהת התוי"ט בהרע"ב בן י"ב אין נראה מדכתב ולא הביא ב"ש:

תד"ה חרש. בחרש שא"י להתרפאות א"נ כו'. לכאורה קשה דלפ"ז המ"ל דהכל דנערכים לאתויי חרש כזה דסד"א נדר בערכך כו'. וי"ל דניחא ליה להש"ס טפי לאוקמי' על מנוול ומו"ש דהוו נמי בכלל הכל דמעריכין:

תד"ה לאתויי. וי"ל כו' בשכלו לו חדשיו. ר"ל והכא לענין ערכין דרשינן מנפש נפשות כדלקמן (דף ד ב):

תד"ה כל שישנו בדמים. אלא כל אדם כו'. קשה דהלא באדם איכא נמי פחות מבן חדש וטומטום ואנדרוגינוס. ואיכא נמי אברים שאין הנשמה תלויה בהם:

תד"ה לית ליה. שנתרבתה בשחוטין. כצ"ל וכן בסמוך: