רש"ש על ערכין יח:

גמרא שאני סימנים דגופו מסימנים דראשו. ק"ל מדוע ל"ק דבעיקרן הן חלוקין דנגע דגופו מטמא בד' מראות. ודראשו אינו מטמא אלא בניתוק שער ובכל מראות עי' ברפ"י דנגעים בתוי"ט:

שם במספר שני תבואות ימכר לך פעמים שאדם כו'. לקמן (ל):

רש"י ד"ה שאני סימנין דגופו. ובנגע שבמקום בשר נידון כו' ובפסיון. תמוה דפסיון סי' טומאה גם בנתקין כדאיתא שם ובפ"ג מ"ה:

רש"י ד"ה לכל מראה. וא"י לראות כו' בין אצבע לאצבע. עי' מל"מ רפ"ו מהלכות ט"צ שהשיג עליו בזה:

רש"י ד"ה ונאמר להלן. דכבר נכנס בהחדש. כצ"ל תיבה אחת:

רש"י ד"ה שני תבואות. תבואות ל"ל. ר"ל דלכתוב תבואה כמו ובהמה רבה וכדומה. אולם לקמן (ל) משמע מפירושו דסגי דלכתוב שנים סתם. וקשה דהא מיבעי' לי' לתבואות להא דאיתא שם במשנה. דשנת שידפון כו' אינה עולה מן המנין ודברי התוס' בזה אינם מובנים לי:

תד"ה ואב"א. דכתיב מראשו ועד רגליו. כצ"ל:

תד"ה ובשביעית. ביאור דבריהם עי' במהרש"א ס"פ יוצא דופן. וק"ל איך יפרנסו הא דדרשינן בר"ה (י) ובשנה הרביעית ובשנה החמישית פעמים שברביעית כו'. ולולי דבריהם ל"ק מדוע לא נדרוש גבי ערלה ג"כ לענין דניבעי שלשה שנים מעל"ע כמו הכא. די"ל משום דכבר ילפינן שם לעיל שנה שנה מתשרי. אבל קשה דגבי עבד ג"כ כתיב שנה ובשנה השביעית (ראה ט"ו) נילף נמי שנה שנה מתשרי. וי"ל דא"כ ובשביעית דמשמע דבז' נמי יעבוד מאי דרשת בי'. דבשלמא התם גבי ערלה איכא טעמא דלימשוך עד שבט כדאמר שם (יד) הואיל ויצאו רוב גשמי שנה כו' אבל הכא ליכא טעמא דימשוך עבדותו בשנת השבע. וגם לא נדע עד כמה. ולכאורה קשה עוד לפי' המהרש"א בכוונתם דובשביעית אתי לארויי דל"ת דל"י בששית חשיב שנה. א"כ הא דדרשינן בזבחים (יב) כתיב והי' שבעת ימים כו' וכתיב ומיום השמיני כו' לילה לקדושה ויום להרצאה. אפי' ביום הז' עצמו יהי' מותר להקדישו דמקצת היום ככולו. וי"ל כמו דדרשינן שבעת ימים תהיה בנדתה תהא בנדתה כל ז' עי' ר"ה (י) ברש"י ד"ה ומה נדה. ה"נ דרשינן הכא והי' שבעת ימים תחת אמו יהא כל ז':