רש"ש על ערכין יח.

תד"ה עד. אם יש לו בנים הימנה. כצ"ל:

תד"ה ואלא. וקשיא לר' מאי דרשי רבנן כו' ושמא יש כו'. התוי"ט העיר ע"ד דהלא מצינו לקמן (ר"ד כד) ב' דרשות מהאי והוא. ול"נ ליישב דהרי ר"י לא פליג על הנך דרשות דלקמן. ואפ"ה דריש ליה להך דהכא ג"כ וע"כ צ"ל דיש במשמעו עוד דרשה אחרת לבד הנך דלקמן. ולכן שפיר הקשו מאי דרשי בי' רבנן. אבל עדיין צ"ע מגמרא דב"מ (קיד) דאיתא שם הוא ולא ב"ח ואידך עד שיהא במכותו מתחילתו ועד סופו וע"ש בתד"ה במכותו ובד"ה מהו:

תד"ה ל"צ. וסוף מילתא דר"י היא. לכאורה יל"פ דסתם מתניתין היא ואליבא דכ"ע וכדמשמע מפרש"י במשנה. ועי' בדבריהם לעיל בד"ה אבל:

גמרא ת"ל כערכך יקום. כצ"ל. וכמו שהעתיק רש"י וכ"ה בהרע"ב. ותמה התוי"ט דהאי קרא לא כתיב בערכין אלא במקדיש שדה אחוזה ושם אין דין השגת יד. (השגת יד מאי בעי הכא) ותירץ דאם א"ע למקדיש שדה אחוזה כו' תנהו ענין למעריך. כה"ג דריש בחולין (קלט) קרא דונתן את הערכך הכתוב בשדה מקנה לענין ערכין ע"ש בפרש"י:

שם (בסה"ע) דתניא מיום הראשון עד יום השביעי. כצ"ל:

רש"י ד"ה שנה יתירא (בסופו) . וכן ועד בן ששים שנה. כצ"ל. וגבי בן חמש שנים דלכאורה שנים איצטרך דל"ת דה' חדשים קאמר. י"ל כיון דכתיב קודם ואם מבן חמש שנים ממילא הוה ידעינן דועד בן חמש פירושו שנים דא"ת חדשים א"כ לא כתבה תורה דין ערך מה' חדשים עד ה' שנים. ועוד דחמש הוא ל"נ ואם הוה פירושו חדשים הל"ל בל"ז חמשה. גם י"ל דשנת חמש ילפינן משנת עשרים בבמה מצינו דתרוייהו הוו להקל ועמש"כ בבכורות (מט) בס"ד:

תד"ה יכול. דכתיב כי כל אוכל חמץ כו'. כצ"ל:

בסה"ד דסמוך להאי קרא כרת נמי כתיב ביה. כצ"ל: