ר"ן על שבועות כב.

וכתב [הרי"ף] וה"ר יוסף הלוי ז"ל דכי אמרינן איתרע ליה שטרא ה"מ דיהבינהו ניהליה לשם פרעון סתם אבל אי [לא] אמר לשם פרעון אלא תא שקול הני זוזי מהימן למימר סיטראי נינהו מגו דאי בעי אמר במתנה יהבינהו ניהליה דנאמן כדאמרינן בפרק שבועת העדות (דף לד:) ואין דבריו מחוורים דכי אמרי' התם דנאמן לומר במתנה יהבינהו ניהליה ה"מ כשהלה בא להוציא ממנו ממונו משום אוקי ממונא בחזקת מאריה מהימנינן ליה דבמתנה יהבינהו ניהליה אבל בכאן שהוא בא להוציא ומש"ה לא מהימן למימרא סיטראי נינהו למה יהא נאמן יותר לומר במתנה יהבינהו ניהליה:

ההוא דא"ל למלוה בפני עדים בשעת הלואה נאמן אתה עלי כל זמן שתאמר לא קבלתי ולא אוכל לומר פרעתיך:

אימור דאמרינן זיל בתר רוב דעות ה"מ לענין אומדנא. [דשומא] כדאמרינן במסכת ע"ז בפרק השוכר (דף עב.) א"ל כדשיימי בתלתא אפי' תרי מגו תלתא כדאמרי בתלתא עד דאמרי בתלתא כדשיימי בארבעה עד דשיימי בארבעה וכ"ש כדאמרי בארבעה:

כיון דנחית לדעות. שירד מתחלה למנין שהוא יותר מכדי עדות ודאי אדעות קפיד וכתלתא הימניה כארבעה לא הימניה:

מתני' הטוען את חבירו כדי שמן. כדים מלאים שמן:

והודה לו בקנקנים. הכדים יש לך בידי בלא שמן:

הואיל והודה [לו ממין הטענה] מקצת הטענה. דהוה ליה טענו חטים ושעורים והודה לו באחד מהם:

וחכ"א אין ההודאה ממין הטענה. משום דסבירא להו טענו חטים ושעורים והודה לו באחד מהן פטור או משום דס"ל דאין בלשון טענת הטוען קנקנים אלא תביעת שמן שבתוכן כדאיתא בפרק שני דייני גזירות (דף קח:):