ר"ן על שבת יג:

חש בראשו חששא בעלמא מיחוש קל:

ונתנוהו לקולר. הוי טפי מנמסר לסרדיוט וגריע מעולה לגרדום לידון שאין דנין שם אלא להריגה על סרחון חמור וצריך פרקליטין גדולים:

עלה למטה שחלה הרבה עד שצריך לעלות וליפול למשכב ואלו הן פרקליטין של העולה למטה בבית דין של מעלה תשובה ומעשים טובים:

אם אין לך לשלם. עולות והקדשות שתדור:

משכבך. אשתך:

אל תתן את פיך. בנדר:

לחטיא את בשרך. לחייב את בניך:

לפני המלאך. גזבר של הקדש:

כי שגגה היא. בשוגג קפצתי לנדור ולא אשלם:

על קולך. בשביל קול נדריך:

בעון ביטול תורה. ויש אומרים בעון ביטול מזוזה וי"א בעון ביטול ציצית לכולהו יהיב טעמא בגמ':

בכנף איש יהודי. בשכר הכנף יחזיקו י' אנשים מכל לשון הרי שבע מאות לשבעים לשון וארבע כנפות יש לו הרי אלפים ושמנה מאות:

שנאת חנם. שלא ראה בו דבר ערוה שיהא מותר לשונאו והוא שונאו:

מריבה רבה. מדה כנגד מדה:

ובניו ובנותיו מתים כשהן קטנים. ואהבתם ניטלת ממנו והיינו נמי מדה כנגד מדה:

במכונס. באוצרות יין ושמן ומתוך כך מארה בשערים שמוכרין ביוקר:

בחלה. בעון חלה:

והפקדתי. כמו לא נפקד ממנו איש כלומר אמעט את שעריכם שכנסתם כבר:

השמים נעצרים. ומתוך שאין גשמים יורדין היוקר הווה:

והשכר אבד :

עינוי הדין. שמאחרים הדיינין מלדונו ולא לשם שמים אלא מאחר שהוברר להם משהין אותו:

עוות הדין. שמעוותים אותו מדינו:

קלקול הדין. שלא היו מתונים בדין לעיין כל צרכו ונתקלקל מאליו:

חרב ובזה רבה וכו'. דכתיב נקם ברית ואין ברית אלא תורה כדכתי' אם לא בריתי יומם ולילה וכתיב והגית בו יומם ולילה וכתיב חרב דע"י חרב דהיינו משלחת גירוי המלחמה הביזה באה וכתיב ושלחתי דבר הרי דבר וכתיב בשברי לכם מטה לחם משען לחם הרי הבצורת וכתיב בסוף הקללות יען וביען במשפטי מאסו הרי ענוי ועוות וקלקול בכלל:

שבועת שוא. ל' הבל המשנה את הידוע כגון על האיש שהוא אשה :

והדרכים משתוממים. מאין עובר:

אלא באלה. ויש במשמע בין שוא בין שקר וכתיב בשבועת שקר וחללת ובשבת ובחלול השם נמי כתיב בהו חלול וגמרינן משבועה:

חלול השם. אדם גדול שבני אדם לומדין ממנו ואינו נזהר במעשיו ונמצאו הקטנים מחללין את התורה על ידו ואומרין זה מבין שאין ממש במצות ונמצא השם מתחלל :

אין אני שוכן. חורבן הבית במשמע שאין משכני בתוכם:

כי את כל התועבות וגו'. בפרשת עריות כתיב:

ונתתי את פגריכם על פגרי גלוליכם. דהיינו ע"ז וכתיב בתריה ואתכם אזרה בגוים וכתיב ושממו עליה אויביכם היושבים בה הרי שהן גולין ואויביהם יושבין במקומם:

בשבתותיה. שמיטין ויובלות ואתם בארץ אויביכם ולעיל מיניה כתיב ושממו עליה אויביכם היושבים בה:

לא ישמח. הרי צרות וגזרות ואת יתומיו ואת אלמנותיו לא ירחם הרי צועקים ולא נענין:

בעון נבלות הפה. כי כלו חנף ומרע וכל פה דובר נבלה ועוד לשון ועד כל שנותיו של אדם ע' שנה יד הדין נטויה עליו לבטל זכיותיו בעון זה:

הכל יודעין כו'. ולא הוצרך אדם לפרש למה נכנסה כלה לחופה והמנבל את פיו בכך אפי' וכו':

שוחה עמוקה. מוכנת לפי זרות:

זעום ה' יפול שם. בזעמו של הקב"ה הוא שוכן שם אצל פי זרות היושב אצלו ושומעו קרוי זעומו של הקב"ה:

הממרק עצמו. מפנה לבו לכך ממרק עצמו משאר עסקיו להתעסק בעבירה:

סימן לעבירה הדרוקן. בשרו מתקשה ועב ונפוח:

משך ידו. הקב"ה מהיות את לוצצים:

לא יגורך רע לא יגור עמך רע וגבי מספר לשה"ר כתיב דכתיב בההיא פרשתא כי אין בפיהו נכונה וגו':

וגרסינן במס' ערכין נורא בבי פלניא. דמשמע עשיר הוא וכל שעה אור מצויה בביתו לבשל תבשילין: